פסטיבל דוקאביב 2017- המלצות

10 אפריל 2017, 09:00 | טל רז

פסטיבל "דוקאביב" הוא פסטיבל בינלאומי לקולנוע דוקומנטרי. הפסטיבל מציג מדי שנה למעלה ממאה סרטים חדשים מהארץ ומהעולם במסגרת תכנית הכוללת את התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית, תחרות עומק השדה ותחרות סרטי הסטודנטים. 

 

 

 

 

 

 

פתיח הפסטיבל:. מתוך אתר דוקאביב

 

הפסטיבל יתקיים השנה בין התאריכים 11-20.05.17 בסינמטק תל אביב. בנוסף, יתקיימו 11 הקרנות במספר מתחמים שונים שהכניסה אליהן אינה כרוכה בתשלום-  בית רומנו, גג שימור העיר הלבנה, גג חסן ערפה ביפו, נמל תל אביב, כיכר תרבות, ספריית אדריכלות, שרונה, גינת לוינסקי, בית דני.

 

השנה יוצגו במסגרת הפסטיבל 117 סרטים מרחבי הארץ והעולם. אחד הנושאים העקריים בהם יעסוק השנה הפסטיבל יהיה 'גיבורי תרבות'. ניתן למצוא סרטים חדשים אודות הביטלס, איגי פופ, בובי ג'ין סמית', סרגיי פולונין, דריס ואו נטן, פרנקה סוצאני, כריס ברדן, פטר פבלנסקי, רון ארד, מאיה גורדון, ג'יין ג'ייקובס, וויטני יוסטון ועוד. 

 

תכנית הפסטיבל מחולקת לעשר קטגוריות הכוללות את התחרות הישראלית, התחרות הבינלאומית, תחרות עומק השדה ותחרות סרטי הסטודנטים. מקבץ של סרטים שיעסוק באמנות, במוסיקה, פשיעה, סרטים קצרים, מקבץ מאסטרים ומקבץ פנורמה (אתייחס לכל קטגוריה בנפרד). בחרתי סרטים ונושאים שמעניינים אותי באופן אישי (כמו הגירה, כיבוש, גירוש, מלחמה, נכבה, קוריאה הצפונית, סין). בחירה וסינון הסרטים היתה משימה קשה וארוכה. ניסיתי למצות את המיטב מהפסטיבל, סרטים שסביר שאוכל לראות רק במסגרת הפסטיבל הנוכחי.

 

אורחים מיוחדים: הרקדן סרגיי פולינין, קלייר סימון, ברנאר אנרי לוי, אייל דה ליאו, דפני ליף.

סרט הפתיחה: ״לפני שהרגליים נוגעות בקרקע״ בימוי: דפני ליף 09.05.17, נמל תל-אביב

 

תחרות ישראלית

אתחיל בלומר שכל הסרטים בקטגוריה זו מעניינים מאוד בעיני. לצערי, בחרתי רק שני סרטים מתוך 13 סרטי תעודה ישראלים. ההחלטה היתה קשה ואם הייתי יכולה הייתי רואה יותר. מפאת אילוצים שונים, אראה בקטגוריה זו את סרטו של מרדכי ורדי- 'השדה' וסרטה של היוצרת נטעלי בראון- 'מקווה שאני בפריים', מתוך ידיעה ותקווה גדולה שחלק ניכר מהסרטים שלא אראה בפסטיבל, יגיעו בסופו של דבר לשידור בערוץ 8 של הוט והזוכה, אף, יקבל מעמד משל עצמו בסינמטק או בקולנוע אחר.

 

1. השדה

בימוי, הפקה ותסריט: מרדכי ורדי

 

שורש הבעיה, שורש הפתרון

"השדה" הוא סרט שעוקב אחר פעילותם של עלי אבו עוואד, פעיל שלום ופציפיסט פלסטיני, מקים התנועה "תע'ייר" (בעברית: שינוי) להתנגדות לא אלימה, ותושבי ההנחלויות בגדה, בפועלם המשותף- "'שורשים". ביוזמת "שורשים" מאמינים שלמרות הכיבוש והשנאה עוד אפשר לקומם עולם חדש. מרדכי ורדי הוא תושב גוש עציון שתיעד במהלך שנתיים וחצי את פעילותם.

מסקרן, מעניין ומבטיח מאוד בעיני. אני רואה בסרט זה המשך לסרט של שמעון דותן 'המתנחלים' שהוצג בפסטיבל בשנה שעברה. 

2. מקווה שאני בפריים

בימוי, הפקה, תסריט ותחקיר: נטעלי בראון

 

נטעלי בראון היא מרצה לקולנוע, מנהלת אמנותית של הפסטיבל הבינלאומי לסרטי נשים ברחובות ואחת ממקימות "מועדון הקולנוע של הגדה השמאלית" שכתבתי עליו בפוסט אחר. היא עוסקת בקולנוע עלילתי ותיעודי. שני סרטיה הקצרים, "טבור" (2004) ו"הסעודה האחרונה של נ' בראון" (2005), הוקרנו בפסטיבלים בישראל ובעולם. סרטה התיעודי "מתמורפוזה" (2006) משלב בין עדויות של נשים שעברו אונס לבין מיתוסים עתיקים שעוסקים בפגיעה. בסרטיה עולים נושאים שכמעט ולא נכחו בקולנוע הישראלי באותה התקופה: אמהות, אהבה בין נשים, תשוקה ואנטי מיליטריזם. 

 

בסרטה החדש ״מקווה שאני בפריים״ היא מתעדת את הבמאית מיכל בת-אדם, במאית הקולנוע הראשונה והיחידה בישראל שיצרה בעקביות סרטים החל משנות השבעים ועד היום.  הסרט עוקב אחר מיכל ובעלה, הבמאי משה מזרחי, הנאבקים להישאר רלוונטיים לקולנוע הישראלי על אף גילם. 

בראון מלווה את הצילומים לסרטה החדש ודל התקציב של מיכל ואף מתעדת באינטימיות את חיי היומיום בצד אהובה מזה 40 שנה. שניהם נאבקים להמשיך לעשות סרטים למרות הגיל המבוגר והפניית העורף של הממסד. 'מקווה שאני בפריים' מעורר שאלות על יצירה והזדקנות, אהבה, זוגיות וחמלה, קולנוע כזיכרון והגבול המטושטש שבין החיים לסרטים.

תחרות בילאומית

3. אין לאן לברוח (IDFA)

בימוי ותסריט: אחמד זראדסט

 

הסרט ״אין לאן לברוח״ הוא סרטו השני של הבמאי אחמד זארדסט (׳פאטה מורגנה׳ הראשון, 2013). הסרט הוא זוכה הפסטיבל הבינלאומי לסרטי דוקו באמסטרדם (IDFA). זארדסט מתעד דרך עיניו של נורי שריף, אח בבית החולים בג'לאוולה, חמש שנות כיבוש, מלחמה, פצועים והרג. חרף ההתנגדות של הסובבים, הוא מפעיל את המצלמה שבראשותו ומתעד את המראות הקשים. הסרט מהווה מבט תיעודי על אחד האזורים הכי מסוכנים בעולם דרך עיניו ומצלמתו של שריף- ׳משולש המוות של עירק׳, אזור בו האוייב בלתי נראה ו"אין לאן לברוח". 

 

תחרות עומק שדה

תחרות עומק שדה הינה אחת התחרויות המעניינות והיפות שהפסטיבל מציע לקהל צופיו. התחרות מציגה סרטים מאתגרים המחפשים דרכים חדשות לספר סיפורים, תוך שימוש בטכניקות חדשות או באופני התבוננות מפתיעים ומתוחכמים. בקטגוריה זו בחרתי ארבעה מתוך שמונה סרטים. ואלה הסרטים:

 

4. יוסטון, יש לנו בעיה!

בימוי: זיקה וירק, ז׳אנר: דוקו-פיקשיין

 

יוסטון, יש לנו בעיה! הוא מוקומנט (דוקו-פיקשיין) נפלא העוקב, לכאורה, אחר סיפורו של איוואן פלביץ' (Ivan Plavic) שהיה מעורב בתכנית החלל היגוסלבית הסודית שנחתמה בין ארה"ב ליגוסלביה ועמדה על 2.5 מיליאררד דולר.

 

הסרט דן, לראשונה, בסוגיה אודות מוערבות יגוסלביה בתכנית החלל האמריקאית-סובייטית. הוא משלב קטעי פוטאייג' ויפהפיים מתקופתה של המלחמה הקרה, צילומים, ראיונות, תכניות, ובעיקר מעורר הרבה שאלות. הוא בוחן מי עצמד מאחורי רעיון תכנית החלל היגוסלבית ומה היה המחיר שנדרשו לשלם. הפילוסוף סלבוי ז'יז'ק מלווה את הסרט כמתבונן מבחוץ, שאינו מניח לנו לרגע לשכוח שתפקידנו להמשיך לשאול שאלות. הקדשתי לו פוסט נפרד. ממליצה מאוד לראות.

 

5. שירת הים

בימוי, תסריט, עריכה, צילום, תחקיר ופסקול: ג׳ושוע בונטה, ג׳י.פי סניאדקי

הסרט הוקרן לראשונה במסגרת פסטיבל הבינלאומי לסרטין בברלין- ברלינאלה (Berlinale), ומתעד במשך 94 דקות את מסע ההגירה של מהגרים מקסיקנים אל ארה״ב דרך מדבר סונורה. הסרט מזכיר לי במקצת את סרטיו של במאי האוסטרי ניקולהאוס גיירהאלטר שגם עוקבת ומתעדת עקבות שמשאירים אחריהם בני-אדם.  דמויותיהם של המהגרים אינם נראים באופן חלקי, מה שכן הצופה יוכל לראות זה את הצילומים המרהיבים  ב-16 מ"מ המתעדים את המסע צפונה. עריכה נועזת וסאונד מפתיע מכריחים את הצופה להיות שם, במדבר, לחוש את החום, את אבדן הדרך בעור, ובו בזמן גם להתמסר להשראה הכמו חלומית שהמקום מעורר. אין סיכוי שאפספס את הסרט הזה- אני אוהבת צילומים וסרטים אמנותיים נוסח סרטיו של הבמאי גיירהאלטר.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

6. זר בגן-עדן
בימוי ותסריט:  גיודו הנדריקס

הסרט הפותח של פסטיבל IDFA, מתעד שלוש קבוצות מהגרים במפגש מול מנהלת ההגירה האירופאית הנוקשה. רלוונטי מאוד ומעורר רצון לערוך השוואה בין שלטונות ההגירה ומצב המהגרים בארץ מול אירופה ביחסה לזרים, מהגרים. אני רואה זאת סרט המשך ל׳בין גדרות׳ של אבי מוגרבי שהציג בשנה שעברה הצצה למתקן חולות המאכלס מהגרים אריתראים. ׳זר בגן-עדן׳ משקף את יחסי הכוח בין האירופים לבין הפליטים בצורה כנה והכי קרובה למציאות. 

 

 

 

 

 

 

7. האתגר

בימוי, תסריט, עריכה וצילום: יורי אנקראני

פסטיבל הגמלים השנתי מתקיים מדי שנה במדבר במרחק של 220 ק"מ מאבו דאבי, ומושך אליו משתתפים מכל רחבי המפרץ. בין האטרקציות בפסטיבל: תחרות יופי של גמלים, מיצג של צעיפים מסורתיים ותחרויות  בַּזים. זהו סרט שאני, ללא ספק, לא רוצה לפספס. הובטח לי, כצופה, צילומי נוף מדברי מרהיבים ועוצרי נשימה, מראות נדירים, תיעוד מסורת רבת שנים של פסטיבל פולקלורי, בזים, אופנועים ודיונות מדבר אימתניות, וכל זה בסרט אחד. נשנע מעניין מאוד ומסקרן אע״פ שאני בזה לתחרויות הללו. הסרט עוקב אחר אצולת נסיכויות המפרץ שטיסה את חיות המחמד שלהם (הבַּזים) במטוסי סילון פרטיים, בתנאי מחלקה ראשונה, ומביאה איתה אל הדיונות את חיי העיר ואת חזית הטכנולוגיה, בסדרה של פולחנים עתיקים וחדשים. הטריילר סוחף והצילומים נראים מרהיבים ביופים ועוצמתם

טל רז CinemaTalk | סינמטוק

© 2016-2018 

תל אביב-יפו