"הקשרים המנופצים הללו... ראה, החתיכות הפזורות הופכות לניצוצות אור, האם זה ייתכן?"

"לא אלה חתיכות חדות של זכוכית המחפשות אחר שרידי הנשמה". 

מייקל אייגן

 

"יונתן אגסי הציל את חיי" הוא יצירתו התיעודית החדשה של הבמאי תומר היימן, שהפיק אחיו, ברק היימן. הסרט זכה בפרס ואן ליר לסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס העריכה בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בירושלים ה- 35. יצירתו החושפנית והאוונגרדית החדשה עוסקת בשחקן הפורנו הישראלי יונתן (לנגר) אגסי, שדמותו מוכרת לקהל הישראלי בזכות הסדרה התיעודית ״משפחות״ ששודרה בערוץ 8 של הוט בחודש מרץ 2013. הפרוייקט הדוקומנטרי הנפלא שפיתחו תומר וברק היימן, לפני כ- 5 שנים, משרטט בעדינות ורגשיות דיוקנות של חמש משפחות ישראליות, ובניהם סיפורו של יונתן אגסי ואמו, אנה לנגר. בדומה לאופן שעשו עם סיפורו של סער מעוז בסרט "מי יאהב אותי עכשיו?" (2016 ?‏Who's Gonna Love Me Now), תומר מתמקד הפעם בסיפורו האישי של אגסי, בקריירה הבינלאומית בברלין ובדינמיקה עם אמו ואביו הביולוגי.

​

​

​

​

​

 

 

 

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

​

צילום: יונתן סונדרס. תמונה לקוחה מתוך אתר וואלה

​

"בשביל לחיות במלוא מובן המילה צריך גם למות"

 

יונתן החל את קריירת הפורנו בשנת 2009 כשנענה למודעת דרושים שפרסם הבמאי, היזם וכוכב הפורנו של הקהילה הלהט"בית מייקל לוקאס. לוקאס חיפש שחקנים מקומיים ופנים חדשות לסרט הפורנו "הגברים של ישראל" ("Men of Israel")  שצולם בארץ, ונראה כי אגסי ענה על כל הדרישות. החל מאותו רגע השתנו חייו של יונתן. הוא שינה את שמו ל"יונתן אגסי",שם הבמה איתו הוא מזוהה היום, והחל לדגמן ולהצטלם לסרטים פורנוגרפיים. מהר מאוד שמו הפך למוכר בקרב בני הקהילה הגאה. בכנס הפורנוגרפיה "האסטלה בול" ("HustlaBall") שהתקיים בברלין הוא אף זכה בתואר "שחקן הפורנו הטוב ביותר". "אין לי טיפה של ספק שזה הגורל שנרשם לי למעלה. כשאני חושב על זה, אפשר לומר שיונתן אגסי הציל את חיי... הוא דמות שמשתלטת עלי כשאני צריך ועוזרת לי" אומר יונתן במהלך הסרט/ ואכן, נראה שבתוך כל המורכבויות המשפחתיות והכאב הגדול הפורנו באמת "הציל" את חייו של יונתן ואפשר לו שחרור ויכולת לבטא את עצמו כפי שהוא, ללא הצורך במסכות.

 

"גאולה דרך הרס מוחלט? אין דרך אחרת"

 

היימן מספק בסרטו מבט חושפני ונדיר אודות תעשיית הפורנו והמין ההומוסקסואלית. הוא מתעד את יונתן במשך כמה שנים על הקו שבין ברלין לישראל: בין ארוחות ערב משפחתיות בבית אמו בחולון למסיבות פֵטִישׁ (fetish) בקיטקאט- קלאב (Kit-Kat Club) ובמועדון הברגהיים (Berghain) שבברלין לבין מפגשים לייליים עם גברים המזמינים את שירותי הליווי האקסקלוסיביים שהוא מספק. יונתן מתמסר למצלמה כפי שהוא מתמסר למקצוע שלו, נראה שהמצלמה כלל לא מרתיעה אותו. הוא "מתפשט" וחושף בפנינו הכל: את הילדות הקשה, ההצקות וההשפלות בבי"ס ובתיכון, התקופה הטרנסג'נדרית שלו בהיותו בן 15, הקשר המורכב והבעייתי עם אביו הביולוגי שחיי בברלין, הדינמיקה והקשר עם אמו, חוויות שעבר על הסט כשחקן פורנו, תקופת הליווי, ההדרדרות וההתמכרות שלו לסמים. לרגע נדמה שתומר זונח את תפקיד הבמאי ועובר לתפקיד המטפל: "ג'וני, אתה בסדר? יונתן?" הוא שואל אותו בזמן שיונתן חווה דיסוציאציה המתבטא והתנתקות וריחוק מהמציאות או במקרה אחר בו תומר מנסה להעיר את יונתן שנשכב מעולף על מכסה מנוע של מכונית החונה בצידי רחוב ראשי בברלין: "יונתן, יונתן, בוא תקום! אני אביא לך מים.. הכל בסדר!", הוא מרגיע אותו. 

 

הסרט שמתאפיין ברובו באקסיביציוניזם חסר פשרות, סצנות מין ואוננות, טומן בחובו רגעים קשים לצפייה. אחד הרגעים הללו הוא שחזור זיכרון טראומטי של יונתן מחוויה שעבר בהיותו בן 11.5 כשנסע לבקר את אבא שלו, רביב, בפרנקפורט. אביו מבקש ממנו שישכב עם הבת זוג החדשה שלו. כשיונתן מביע רתיעה או חשש אבא שלו גוער בו: "אתה מתנהג כמו הומו!". השחזור מלווה בתמונות המתעדות את הרגע הזה- יונתן כנער צעיר בן 11 מתנשק עם אישה מבוגרת, חברתו של אביו. אני חושבת שמכל הרגשות הקשות שעולות במהלך הצפייה, הרגע הזה היה רגע השיא עבורי, הרגע שהכי היה לי קשה איתו, כמו גם הרגע שמגיע מיד אחריו בו יונתן נמצא תחת השפעת סם והוא אינו מודע כלל למצלמה. ההתייחסות לזיכרון טראומטי זה מופיעה פעמיים במהלך הסרט. בפעם הראשונה יונתן לא מסוגל לדבר או לשחזר או האירוע והוא "מתנתק" בפעם השנייה השחזור מלווה בתמונות שצולמו מאותו ערב ופרטים. "זו לא הפעם הראשונה שאנחנו רואים את זה, מסביר כריסטוף (Christophe), החבר הגרמני של יונתן, את תופעת הדיסוציאציה של יונתן מהסביבה, "בשנייה שהוא מרגיש לחץ, הוא שוקע לתוך עצמו".

 

דמותו של אגסי עניינה ומשכה את תשומת ליבי עוד כשצפיתי בסדרה "משפחות". ילדותו המורכבת והתפתחותו כנער הובילו אותו לאורח חיים אקסצנטרי ולשחרור והתמסרות טוטאלים. "לפני הפורנו, הייתי בן אדם מאוד חלש", הוא אומר, "פשוט לא יכולתי לומר לאנשים "לא". על כל דבר אמרתי "טוב, בסדר". התחום היחיד שהרגשתי שיש לי בו כוח היה סקס. איך שנכנסתי למיטה נהייתי דומיננטי – פסיבי (צוחק), אבל דומיננטי. אף אחד לא יכול היה לעצור אותי."

​

​

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

​

 

 

 

 

 

לקוח מתוך האתר מיינדס איי סוסייטי.

 

סימביוזה משפחתית או התמסרות טוטאלית?

 

"אמת כי אנו חבולים על-ידי הקשרים המזינים אותנו. הזנה וחבלה כרוכות יחד בחיי אנוש. אין קשר שהוא רק מזין או רק חובל. כל הקשרים מכאיבים, כל הקשרים פוצעים. אולם המגע שלנו זה עם זה מזין, תומך,בורא... במקום שבו אין מזון- אין רעל ולהפך" (מייקל אייגן). כשאנו חושבים על קשרים חבולים, אנו חושבים על התלות שלנו זה בזה, על היקשרות הורה- תינוק, על חיבורים לעצמי, לאחר, ליקום. איש אינו  חומק מחבלה בקשרים אלה או מחבלה ביכולת לחיבור. ואולם אנו חיים עם יכולת ההתייחסות החבולה שלנו. אנו מפיקים את המיטב מעצמיים חבולים בעזרת תערובת של הדיפה, התעלמות, הליכה אל מעבר לתחושת הפציעה שלנו וניסיון לרפא אותה.

 

אחד הנושאים שהסרט עוסק בהם בעדינות ורגישות הוא נושא המורכבות המשפחתית. יונתן, היום בן 25, נולד בישראל ועבר בגיל צעיר לניו-יורק ושב לגור בחולון עם אמו ושני אחיו, שחף וליאור, לאחר שהוריו  נפרדו. מאז הגירושים יונתן לא בקשר עם אביו: "אני ואבא שלי לא מדברים כי הוא אף פעם לא היה שם בשבילי והוא אף פעם לא היה אבא שלנו... הבן-אדם הזה נטש אותנו אחרי שנולדתי". בחלק אחר במהלך הסרט הוא משיב לתומר בנושא אביו אומר לו כי "לא הזיז לו בכלל שאבא  לא היה מעורב... תשאל את אמא שלי עד איזה גיל אני אמרתי שאבא שלי מת".  נראה כי השלכות הגירושים והעדר דמות אב מפעפעים ביונתן ובבני המשפחה עד היום. האם והאב משתפים את חוויותיהם וכל אחד מסביר את הארועים מהצד שלו. האב טוען שהפרידה התרחשה עקב דיכאון לאחר לידה של אמו. האם טוענת שהמצב בבית היה לא טוב ושהם שקעו בחובות כספיים ושהיא היתה אומללה. יונתן ניצב באמצע ומנסה לתווך ולגשר על הכל- הוא מעביר מכתב שכתבה האם לאב. אמו מתוודה באחת משיחות הוידאו צ'אט עם יונתן שלא ישנה בלילה והאשמות של אביו מטרידות אותה. מתקיים דיון ושיח שלם הסובב סביב אמיתות וניסיון לפענח את ההתרחשויות והנסיבות שהובילו לתמורות ולשינויים. מאז פרידת הוריו, אביו נעדר מחייו ולא ממש מתפקד. אימו גדלה אותו לבד יחד עם שני אחיו הצעירים. לאורך הזמן התפתח קשר הדוק בין יונתן לאמו. באחד מרגעיו המכוננים של הסרט היא אומרת לו "אתה גם הגבר שלי וגם הבן שלי" קביעה הממחישה יותר מכל את טשטוש גבולות התא המשפחתי. שניהם אוחזים זה בזו ומזינים אחד את השנייה. יונתן עבורה הוא "מלך העולם" (When You are a king") כפי שהיא כותבת לו בפוסט בפייסבוק לפני זכייתו בכנס הפורנו "האסטלה בול" בתואר "שחקן הפורנו הטוב ביותר" ("The Best American Porn Performer").

 

מזוזות ופורנו

 

תמיכתה הטוטאלית של אימו אנה לנגר אינה מובנית מאליה ומעוררת השתאות והערכה. אנה מגלמת אימהות אבסולוטית, מגוננת, מכילה, מאפשרת ולא שיפוטית- "אהבה ללא תנאים". היא נושאת על כתפיה אחריות בלי נגמרת והתמודדות אין-סופית ולא פשוטה עם בחירותיו המקצועיות של בנה: "מצאתי את עצמי מגוננת על האמהות שלי ואני רואה בזה חלק מהעניין, כי רק כך אפשר באמת לשנות, להבין עוד משהו על אמהות וכמה היא אבסולוטית אך גם מגוונת. כן, הכל הונח על שולחן הניתוחים. חיי נפרמו ונתפרו בחזרה והכל נחשף ומעורר מחשבה". אנה מלווה את יונתן בכל מה שהוא עובר. הם נוהגים לדבר ולשתף אחד את השנייה בהכל. בתחילת הסרט יונתן מראה לאימו חלקים מסרטי הפורנו שאליו הצטלם. הוא מתייעץ איתה בענייני לבוש להופעות שבהן משתתף בבברלין, הוא משתף אותה בעבודתו כנער ליווי ומנהל איתה שיחות וידאו תוך כדי שהוא מעשן קראק. ההתמסרות שלהם אחד לשנייה והקשר המיוחד שלהם מעורר השתאות והערכה. באחת הסצנות יונתן לוקח את אימו לסט צילומים ביוון. על רקע צלילי "מאדאם לה טאט" ("Madame La Terre- Et Ron, Et Ron"), של האמנית קלאו, ונופיו היפים והשלווים של אחד מהאיים, הוא רוכב על אופנוע כשאמו יושבת מאחוריו ואוחזת בו. בחוף הים הם נשכבים אחד לצד השנייה והיא מניחה את ראשה על חזהו מחבקת אותו. יונתן משתף שהוא עוזר ותומך באימו כלכלית. הוא מצהיר שגם לו יש אחריות כלפיה: "זה עלי.. איך אני יכול לקנות לעצמי עוד זוג נעליים כשאני יודע את לא יכולה לסגור את החודש?!". האח והאחות מגיבים באיפוק וקור רוח לארועים המתקיימים לצידם. נראה שאת התמיכה והאהבה הכי גדולה, אותה תמיכה והאהבה שיונתן לא הצליח לקבל מהסביבה שלו, הוא דווקא מקבל מאימו, אנה.

 

הפגישות של יונתן עם אביו מאוד טעונות וקשות. חוסר הבנה, חוסר בתמיכה, כאב והעדר הינם רק חלק מההיבטים הטמונים בתוך הקשר עם האב. באחד מרגעי הסרט יונתן נפגש עם אביו ברחוב כדי להעביר לו מכתב שאימו כתבה. אביו מגיע באיחור עם בתו הקטנה זואי. הם מחליפים בניהם כמה מילים והאב מצהיר שיש לו גם חיים אחרים והולך כשהוא אוחז בידו של בתו הקטנה. קשה להתעלם מהכאב של יונתן שבא לידי ביטוי גם בבחירה של הבמאי להציג מיד אחרי את יונתן מערפל את חושיו ותחושותיו באמצעות סמים קשים.

 

"יונתן אגסי הציל אותי" היא יצירה תיעודית אמיצה, נוקבת, נועזת, בלתי מתפשרת וסוחפת הנוגעת עמוק בתוככי הלב והנפש. פורטרט משפחתי ואישי הנוגע בעדינות וברגישות בחוויה טראומתית, בכאב, בהתמסרות ואהבה טוטאלית, מכילה ולא שיפוטית של אם לבנה. סרט המעמיד במרכזו טשטוש גבולות ביחסים שבין מתעד מתועד ובין הורים לילדים.  דוקומנט אוונגארדי, מקורי ומרגש!

 

הקרנות נוספות במסגרת פסטיבל הקולנוע בירושלים ביום ראשון, ה-05.08.2018, בשעה 22:15.

הקרנות  בקולנוע לב תל אביב החל מתאריך 17.08.18.

​